קוקטיל

אני אתחיל בכך שאם אתם פה, אתם כנראה נוטים לעשות בחירות נכונות בחיים. קוקטילים נחשבים לסוג הכי קליל לגידול, יש להם אופי יחסית נוח, והם מסתדרים בקלות עם הרבה אנשים. כל מה שצריך זה לא לעשות איתם טעויות ולהעניק להם את תנאי המחיה האידיאלים כדי שהם יפרחו בבית, ויחיו חיים ארוכים.

תעשו את זה- ואתם מסודרים בחיים.

אז בואו נדבר על כמה מתכונות האופי המרכזיות של קוקטילים:

נתחיל בכך שהם חברותיים, הם גם עדינים יחסית, סקרנים, אינטיליגנטים, רגישים לסביבה, נוטים להיות פחות דומיננטים ממינים אחרים של תוכים, אוהבים שגרה ויציבות, יוצרים קשרים חזקים עם בני אדם, הרבה פחות טריטוריאליים מתוכים רבים אחרים (טוב, ברוב המקרים), הם ערניים מאוד לשינויים בסביבה שלהם ונוטים להיבהל בקלות, הם בעלי אופי יחסית רגוע ואוהבים להיות בקרבת הלהקה (והמשפחה!), נהנים מאוד מתקשורת קולית (תדברו איתם, תשרקו להם וכו' וכו') ולפעמים הזכרים נוטים לתקשר ולחקות קולות יותר מאשר הנקבות, הם אוהבים מגע ורגישים מאוד ללחץ חברתי.

שמגדלים אותם נכון בבית הם מגיעים לגילאי 15 ו25, אבל יש גם כאלה שעוקפים את גיל 30!

קחו את זה בחשבון לפני שאתם עומדים לאמץ אחד- זו התחייבות משפחתית לפחות ל15 השנים הקרובות שלכם.

תוחלת החיים שלהם בבית מושפעת מאיכות התזונה שהם מקבלים, מכמות הפעילות הגופנית שהם עושים, כמה הם נחשפים לתעופה, מתשומת הלב שלנו לאיכות השינה, האוויר ולמצב הרפואי שלהם- ולהעשרה הסביבתית והגירוי המנטלי שהם מקבלים בבית.

לגדל קוקטיל זה בדרך כלל קל יותר מלגדל סוגי תוכים אחרים, אבל זה לא אומר שאין אתגרים כשבוחרים לגדל אותם, האתגר המרכזי שצף כשבוחרים לגדל קוקטיל הוא פחדנות ותגובות בהלה- קוקטילים הם ציפורים נטרפות בטבע, הם עדינים ובדרך כלל לא נלחמים- לכן מנגנוני הבריחה שלהם מפותחים מאוד ואינסטינקטיביים מאוד, במידה והתוכי לא מאומן בתעופה בטיחותית בבית, או שנוצות התעופה שלו גזורות- הוא יכול להיבהל מכל רעש קטן- מה שגורם לתעופות פתאומיות ולא מתוכננות, וללא יכולות תעופה שיגבו את הפחד וימנעו סכנות- הוא יכול לפגוע בעצמו בטעות. לקוקטילים רבים אפילו מתועדים התקפי בהלה ליליים (night frights). מעבר לאתגר הזה, אתגרים נוספים שעולים בהקשר של קוקטילים הם תלותיות בבני אדם וחרדת נטישה, צרחות, לעסנות מוגברת, הורמונליות יתר (מתבטא בחיזור אחרי בני אדם, אגרסיביות עונתית והטלות ביצים כרוניות אצל חלק מהנקבות), בררנות קיצונית במזון ואפילו מריטה לפעמים.

חלוקת התזונה המומלצת לקוקטילים בבית היא:

כופתיות איכותיות (70%-60%), ירקות (20%-10%), הנבטות/השריות (10%-15%) וגרעינים (5%- אך ורק כחלק ממשחקי האכלה).

רשימת ירקות מומלצת לקוקטילים:

קייל, מנגולד, עלי חרדל, עלי לפת, בוקצ'וי, חסה רומית, בטטה, דלעת, גזר, פלפל אדום/צהוב, ברוקולי, כרובית, קישוא, מלפפון, אפונה ושעועית ירוקה.

מתוך הרשימה הזו- הכי חשובים ברמה היום-יומית הם קייל/מנגולד, פלפל אדום, ברוקולי, ובטטה או גזר.

לקוקטילים יש כמה יכולות יחודיות שמבדילות אותם משאר סוגי התוכים, הדומיננטית ביותר היא מה שאני מכנה "מערכת אבטחה"- בטבע, קוקטילים הם זן נטרף שמחפש את רוב התזונה שלו על הקרקע, מה שמחייב אותם להיות מודעים מאוד לסביבה שלהם בכל רגע נתון. גם בסביבה הבטוחה של הבית הרגישות הגבוהה הזו לא נעלמת, הקוקטיל שתאמצו (או שכבר אימצתם)- שם לב לכל שינוי בסביבה שלו, והוא עושה את זה הרבה יותר מהר מכם. חוץ מהיכולת לזהות שינויים בסביבה, לקוקטילים גם יש יכולת לזהות צלילים ודפוסים מוזיקליים, הם חקיינים ברמה גבוהה ותוכלו למצוא לא מעט תיעודים שלהם שורקים להיטים באינטרנט. הם גם מבלים את רוב זמנם בחיפוש אוכל על הקרקע (בשונה מרוב הסוגים של תוכים), הכרבולת על הראש שלהם מעידה על מצב הרוח שלהם והם יכולים לעוף מרחקים ארוכים מאוד (כי הם תוכים נוודים).

נסיים עם סוגי תעסוקה מומלצים, כמו שכבר הספקתי לכתוב כאן, קוקטילים בטבע מבלים זמן רב בחיפוש אוכל על הקרקע, אז התעסוקה האידיאלית ביותר בשבילם תהיה משטחי חיפוש אוכל מגוונים הממוקמים על הרצפה, קופסאות חיפוש, וכל מיני צעצועי פורג'ינג פשוטים. בגלל שהם תוכים נוודים, הם ישמחו מאוד לעוף בבית, אז תעמידו מקלות וסטנדים קטנים בכל הבית ותעודדו את התוכי לעוף ולפתח את שרירי התעופה שלו, ולסיכום- צעצועי נשיכה והריסה- המקור של קוקטילים קטן ורך יחסית, אז נסו להיצמד לענפים, עץ רך, קרטונים ונייר.